top of page

ערן גפן הוא מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי, העוזרת לחברות לפתח מנועי צמיחה חדשים.
הצוות מתמחה ביצירת הצעות ערך חדשות, מוצרים חדשים, שירותים חדשים ושווקים חדשים. יחד עם הנהלות החברות המובילות בישראל.




 

נרשמת בהצלחה!

logo.gif
תמונת הסופר/תערן גפן

להיות

אני כותב לך מהמדבר, נסעתי להתבודד בסופ"ש, לנשום קצת את הערבה, להיות עם המחשבות.

הרגשתי שהגיע הזמן לחזור לכאן אחרי שבשיחה עם מנכ"לית צעירה ומצליחה, דיברנו בשצף קצף על צמיחה, לשבור דברים ולנוע מהר, גידול, קניבליזציה לעצמך, פרפורמנס, להגביר קצב, סקייל, אימפקט. ואני כמובן נסחף יחד איתה, עוד ועוד בספירלה אל עבר השיפור תמידי התנועה קדימה, כאבי הגדילה וסימני המתיחה שבאים איתה.

ואז פתאום לא יודע מאיפה היה לי חיזיון – ראיתי אותה עוד כמה שנים, בבית קטן בגליל, לבושה בפשטות, נינוחה, מחייכת, אוכלת אפרסק, מציעה לה תה שחלטה עם עלים מהגינה, שמה לב לטעם של האפרסק ואפילו לנוזלים שניגרים על ידה ואומרת שכל זה היה שטויות ואין לאן לרוץ. רק להיות.

שיתפתי אותה בחיזיון, היא צחקה וביטלה אותו מיד עם היד, יש לה עוד הרבה מה להשיג היא חתיכת פצצת אמביציה, המחשבה שלי הפעילה בה הומור ציני שהחזיר אותנו במהירות אל העולם שלנו. עולם מדהים כזה שסוחף אותך מהרגע הזה, אל המשחק הדמיוני שבראנו לעצמנו. עולם כזה מדהים שצריך בכוח להיחלץ ממנו אל פסק זמן במדבר.

ואיך כותבים השראה לשבת מהמקום הזה, בלי לדבר כמו תמיד על צמיחה, שיפור, מנהיגות, חדשנות, דיסטרפשן – כל אותם מונחים מאיצים? איך הטקסט שאני כותב לך יכריח אותי להיות ברגע הזה?

נזכרתי בטכניקה מדהימה של מיינדפולנס הטריק הוא פשוט: לתאר כמה שיותר בפירוט את מה שאתה רואה וחש ברגע הזה. אז הנה זה בא:

אני יושב במרפסת,

הרגליים שלי על השולחן הנמוך לידן קנקן תה לואיזה שכבר סיימתי מזמן.

לידי בירה "קצרה ענבר" של מבשלת ערבה,

מולי הכל צהוב צהוב בוהק,

זה נראה כאילו המקום הזה החליט להיות המתחרה הצהוב של מאדים.

הרוח נחמדה אלי היום, מורגשת בדיוק במידה הנכונה.

כל כך שקט פה שאני שומע את הנשימות שלי.

עכשיו אני גם שומע צעדים רומסים את החצץ במרחק מאות מטר ממני,

מחלצים מהם רעש ייחודי של הליכה שלווה – קחץ, קחץ, קחץ. (מעניין מי זה).

כל אבן, כל סלע פה, בפור של מיליוני שנים עלי.

מולי על המעקה נעמדת ציפור קטנה, אני שואל את עצמי, איך היא אוכלת, איפה היא שותה במקום הצחיח הזה – סחטיין עליה.

אני מזמין אותה לתה.

מה שאני מזכיר לעצמי, אני מזכיר גם לך,

לעצור רגע, לשים לב לנשימות, לתחושת הגוף על הספה, לסביבה המיידית שמולך,

לקולות והצלילים וכמובן בעיקר לעצמך.

הגיע הזמן לשנצ שישי חגיגי.

הגיע זמן להיות.

על צמיחה נחזור לדבר בשבוע הבא.

שבת שלום

גפן

Comments


bottom of page