מועצת מנהלים: מה למדתי מהקורונה

הייי, היום אני רוצה לעשות משהו קצת אחר. הזמנתי מנהלות ומנהלים בכירים ל"מועצת מנהלים" ושאלתי אותם שאלה אחת פשוטה: מה למדת עד כה מהקורונה?

לשמחתי הם מיד הסכימו - טוב לא כולם ״מיד״, על חלקם נאלצתי להפעיל מנופי קשרים ולאחרים פשוט עשיתי "רגשי". אז הנה הם לפניך:

אלונה בר און - יו"ר ומו"ל גלובס

למדתי לעומק עד כמה מועילה היכולת לשבת בבית, לעבוד ולחשוב ללא הפרעות. כולם היו בענייניהם. לא רק פחות פגישות ופחות ללכת לעבודה – היו גם פחות טלפונים, סמסים ושאר הפרעות, וגם פחות מהציפיה המופרכת שיש לאנשים – שחייבים לחזור אליהם מייד. או גג באותו יום. בלי ההפרעות האלה – יכולתי לעבוד כמו שצריך ולדאוג לארגון שאני מובילה, ושצריך לעבור תקופה קשה, שנחתה מהרגע להרגע. זה גם עזר לי להפריד בין עבודה לחיים אישיים וליצור יותר פנאי לעצמי. הגם שהוא היה רק בבית – הוא היה נהדר. ואם לקחת מהתקופה הזו משהו קדימה – הורדת הציפיה החברתית המשוגעת למענה מהיר לכל דורש.

הקורונה איפשרה להוביל מהלכים תפעוליים וניהוליים – מול לקוחות ומול עובדים - שעד אליה היו כמעט בלתי אפשריים בגלל הצורך לשנות הרגלים. יש כמה וכמה דוגמאות כאלה הנושא הבולט ביותר הוא הפצת הערב, שעלתה לגלובס כ-1 מ' ₪ עודפים בחודש (!) – והיה מאד ברור שצריך יהיה לבטל אותה בסופו של דבר. כשהחלה הקורונה עשינו 1,2,3 וקפצנו למים. הודענו על ביטול מיידי (בתהליך תפעולי של 3 חודשים) של כל הפצת הערב בכל הארץ. לשמחתנו הרבה - אחוז הביטולים (טפו טפו) היה מזערי, ובוודאי אל מול מה שחשבנו.

נתן חץ - יו"ר ומנכ"ל אלוני חץ

מזה שנים רבות אני חוזר בכל המצגות העסקיות שאנחנו עורכים בפורומים שונים למשקיעים שלנו ולגופים המוסדיים המחזיקים בני״ע של חברות הקבוצה שלנו על האמירה ״הדבר הכי צפוי בעסקים שיקרו אירועים בלתי צפויים״… אירוע בלתי צפוי יכול להיות בלתי צפוי בתצורתו, בלתי צפוי בעיתויו או בלתי צפוי בעוצמתו. 

האירוע ״הבלתי צפוי״ הגיע הפעם בתצורת הקורונה, והביא מיידית לסגר עולמי, משהו שאף אחד לא דמיין שיכול לקרות!!! זה גרם כמובן להשלכות בריאותיות, כלכליות, פסיכולוגיות וסוציאליות. 

מה שחוזר כחוט השני במאות השנים האחרונות בכל ״האירועים הבלתי צפויים״ הוא ההתנהגות האנושית, שמוכחת שוב ושוב עד כמה האדם הוא ״חיה סתגלנית״. הוא מסוגל במהירות רבה, כמעט בלתי נתפסת, לשנות ממנהגי היום יום שלו ומשגרת חייו ״עד יעבור זעם״. עד היום ההיסטוריה הראתה לנו שתוך זמן קצר ביותר, לאחר (!) שמכילים את האירוע הבלתי צפוי ואת השלכותיו, אנחנו כבני אדם חוזרים לאותה צורת התנהגות. נקווה שגם הפעם ההיסטוריה תחזור.

מושיק רוט - שף

ערן, אם אני יכול לתת מטאפורה על מה שקרה לי אישית ומבחינה עסקית מתחילת הקורונה, זה זה: הייתי במצב של נסיעה מטורפת, הילוך חמישי, הטורים נסקו ואותותו על קו המקסימום, אין דרך חזרה ואתה מרגיש שזה קורה ומתחיל מטמורפוזה בעקבות המהירות העצומה שאתה נמצא בה, ופתאום - ברקס של החיים. בלימה מטורפת, שאני אישית משתלט עליה מהרגע הראשון כשהמטרה שלי היא להגיע לעצירה בה אני יודע שהפסדתי הכל (עסקית) מתוך הבנה שאני מעדיף עצירה מוחלטת על פני רוורס.

בעקבות הקורונה עברה עלי טלטלה לא קטנה בלשון המעטה. מצאתי את עצמי סוגר את המסעדה (שני כוכבי מישלן) שהיתה לי לאורך שנים רבות, סוגר את מרכז החיים שלי בהולנד וחוזר לארץ אחרי 25 שנה. 

ובכל זאת, כשאני מנתח את השתלשלות האירועים אני מבין את חוזק התקופה ולוקח מפה כמה דברים איתי. דבר ראשון, צריך לקחת את פסק הזמן הזה כדי לעשות סדר באמצע החיים, להבין מה אתה רוצה לעשות בפרק ב'. תשאל את עצמך איך אתה ממצה את כל מה שלמדת עד עכשיו בצורה שלא יכולת להגיע אליה אילולא המשבר שחווית בחודשים האחרונים. יש רגעים שאתה פשוט רוצה לעצום עין ולהיעלם - תיתן לרגע הזה לקרות אבל תבין שגם במקום הכי קודר שלך, תמיד יש את הרגע שאחרי.

מתי יהב - מנהל השווקים הצומחים בסודה סטרים

אם הייתי צריך לבחור שתי מילים לתאר את היכולת החשובה ביותר שמנהלים צריכים בימים אלו (יותר מתמיד) הייתי אומר: ״ענווה אסרטיבית״. מצד אחד אסרטיביות - היכולת לקבל החלטות אמיצות ומהירות בתנאי אי ודאות תוך עמידה במצבי לחץ. מן הצד השני ענווה -  סבלנות, הקשבה ורתימה בעזרת תקשורת מכילה ומקרבת. 

הייתי רגיל לטוס לא מעט לפגוש את הצוותים בחו״ל, לשבת איתם על כוס בירה (או סודה) ועכשיו כשאין את כל זה, אני מוצא את עצמי מנסה בכל כוחי לפרוץ את מסך הזום ליצירת קשר אנושי וחם. ענווה ואסרטיביות זה חשוב אבל אין כמו הרגעים שאחד הילדים שלי מציץ למסך באמצע שיחה חשובה כדי לשבור את המחיצות ולהכניס קצת חיוך ואנושיות :)

יניב גרטי - מנכ"ל אינטל ישראל

אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם המגיפה היתה משתוללת לפני עשור או שניים, אז היכולות שלנו ללמידה מרחוק או לנתח את הדאטה ולהפיק תובנות באמצעות AI היו פחותות משמעותית. 

עוד לפני משבר הקורונה האנושות הכפילה את כמות המידע שאנו מייצרים כל 18 חודשים, אבל ניצלנו 4 עד 7 אחוז מהמידע בלבד. משבר הקורונה הוביל לכך שהדאטה שהאנושות מייצרת הולכת ומוכפלת ומואצת בצורה אקספוננציאלית. שירותים רבים עוברים דיגיטציה ויותר ויותר עסקים ואנשים משתמשים במכשירים שיש להם ומתחברים לאינטרנט ולענן וצורכים שירותים ויכולות שבעבר נעשו בעיקר פיזית בצורה מקוונת. בנוסף, בזכות העובדה שיכולות מחשוב ו- AI משופרות נכנסות לשימוש, אנחנו יכולים להפיק היום תובנות משמעותיות, למשל לחזות אילו חולים יחלו בקורונה. 

יכולות המחשוב והצורך בהן, לצד תקשורת אינטרנטית, מתחדדות מאוד בימים אלו, בראש ובראשונה בשל העובדה שהמוני אנשים עובדים עכשיו מהבית, וזה טרנד שילך ויתגבר בשנים הבאות. הקורונה אולי לא יצרה שינויים דיגיטליים רבים בינתיים, אבל היא האיצה הרבה מאוד שינויים דיגיטליים שגם ככה היו בהישג יד.

תמר יסעור - יו"ר אינטו

שאלה טובה ממש ערן. בעיקר למדתי על אפקט ההדבקה: לא האפידמיולוגי אלא אפקט ההדבקה המנטאלי, החברתי, האנושי, ואף הכלכלי. המשבר המאג׳ורי הזה לא משאיר רבים מחוץ למעגל ההדבקה והנפגעים. מי שנשאר מחוץ למעגל ולא חווה את המשבר החברתי והמנטלי שעובר על החברה שלנו הוא לא החזק אלא האטום!!!

דב מורן - שותף מנהל קרן ההון סיכון גרוב וונצ'רס, יזם, ממציא הדיסק און קי

מה למדתי מהקורונה? שיש דברים שגדולים מאיתנו ולבטח מהתוכניות שלנו. שצריך לדעת ולהפנים שההפתעות יגיעו ו... יפתיעו. וצריך לחיות עם ההבנה שזה כך. 

מה אני סבור שהעולם לומד מהקורונה? שאפשר אחרת. אני מתייחס פה כמעט לכל דבר. תחשבו איך חשבתם פעם משהו על משהו ואיך זה השתנה וקיבל פרופורציות אחרות של חשיבות ומשמעות בגלל הקורונה.

יובל סלע - מנכ"ל ירזין סלע

1 שלפתח את החברה לגלובלית זה לא בהכרח אומר שהסרת את הסיכון של ״כל הביצים בסל אחד״.

2. שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם חוסר וודאות היא להשקיע יותר, לנבור עמוק ולחדד את העסק בכל הרבדים. 

3. לעבוד עם לקוחות גדולים, מובילים וחזקים זה יתרון בתקופות קשות, עוד יותר מאשר בשגרה.

4. סגר = חיזוק התא המשפחתי ובניית חומה בצורה, כנגד מצבי קיצון.

אלון זמיר - יו"ר בראשית ודירקטור בקוויק

לפני הקורונה נאבקנו לגייס כל הזמנה בקוויק (שירות סופרמרקט אונליין למי שלא מכיר), ממש נלחמנו. פתאום קורונה, והגלגל התהפך… עומס מטורף, חברים מהתיכון מתקשרים לקבל פרוטקציה למקום בהזמנה. הקורונה גרמה לנו לנצח את התוכנית העסקית בשנתיים, ככה שגם דברים טובים יצאו ממנה. 

בכל משבר יש הזדמנות, והנוכחית היא הזדמנות של פעם במאה שנה. אנחנו בסיטואציה שהעולם המודרני לא מכיר. מנהלים שיוכלו לחדד את היכולת ללכת בחושך ידעו לנצל את ההזדמנויות של התקופה. 

להבדיל - למדתי גם לעצור את הכל וליהנות מהרגע. פתאום יותר ביחד, יותר משפחה, אפשר לא לרוץ ולהיות כל היום במרדף סביב העבודה. יש לי ילדות מקסימות שלמרות שישבו בבית סגורות חודשיים עדיין ידעו לאזן ולהישאר מדהימות.

מיכל קיסוס הרצוג  - מנכ"לית PEPPER 

התובנה שלי נכון להיום מהקורונה היא להפסיק לחכות שהמשבר הזה יעבור. זהו מצב נתון ויש לפעול בתוכו. את הטבע הזה, שגורם לנו לא להתאים את עצמנו ולחכות שהדברים יחזרו למה שהיו צריך באופן מודע ופעיל לעקוף. 

כשהמשבר כן יסתיים בסופו של דבר נהיה במקום חדש. עד שזה יקרה צריך להיות ערים וקשובים, ללמוד כמה שיותר דברים חדשים, להשקיע יותר בתשתיות ובבנייה, להודות על מה שיש, להיות אופטימיים כמה שאפשר, להיות יותר עם המשפחה, לשמור על הבריאות. לשים מסיכה. באופן אישי תקופת הקורנה שלי גרמה לי להכיר בחשיבות של הזמן השקט עם המשפחה ומאוחר יותר גם בחשיבות של המבנים החברתיים, בדברים שאנחנו עושים יחד בקהילות רחבות יותר. גם היום אני עדיין חווה את הדברים ולומדת.

אז תודה לכל החברים שהשתתפו - ועכשיו הזמן לשאול את עצמך - מה למדתי עד כה מהקורונה?